האחד שלי שמפניה דום פריניון

אז כן, שמפניה הוא היין שאתו הייתי בוחרת לפתוח את השנה החדשה, את הבוקר החדש, או כל פתיחה אחרת שהיא. אבל יש אחת מיוחדת שעשתה לי את זה בטיול ההוא יותר מכולן, גם בשל הטעמים וגם בזכות הסיפור. Dom Pérignon.

חבל שמפאן הוא אזור יפהפה עם נוף כפרי פסטורלי של גבעות מכוסות כרמים, כפרים ועיירות קסומות, לצד

טירות מפוארות ובתי שמפניה בנויים על עשרות קילומטרים של מרתפים ארוכים, שחלקם נבנו על-ידי האימפריה הרומית. קשה לקלוט שמתחת לרגליו של כל תייר המטייל בשמפאן פרושים מעל ל-100 ק"מ של מנהרות המלאות במאות מיליוני בקבוקי שמפניה. ממש בא להתחפר פנימה לנצח.

בין כל הביקורים בבתי השמפניה הטובים ביותר, שפר עלי מזלי וזכיתי להיות בין 1000 האיש המאושרים, שזוכים לבקר מדי שנה במנזר ובמרכז דום פריניון הקדום. דום פריניון, האיש והאגדה, גר במנזר במאה ה-17 בצניעות רבה, ופה גם שכלל את ייצור השמפניה. כיום המנזר הוא מעין מוזיאון קטן ויפהפה ובו, בין היתר, מעבדה עמוסת כלים ותעודות, חביות וכלי עבודה ומרתף עם בקבוקי יין נדירים שהיו אז יקרים להחריד. בקיצור – כל האגדה שהתחילה את התעשייה הנפלאה הזו. השמפניות הנפלאות האלה יושבות לפחות שבע שנים במרתפים ומחכות ליום השחרור, כל זה כדי שתצא שמפניה חלקה, עגולה ונקיה ביותר. בבוקר כבר היינו בדרך לטעימות שמפניה במרכז דום פריניון הסודי, שנמצא בכפר הוט-ווילר, בסמוך לביתו של דום פריניון. כשהגענו למקום כבר חיכתה לנו הטעימה בחדר נזירי על שולחן עץ ארוך, ויינן, ה-Master Cellar של המקום, ערך לנו את הטעימה ביבשושיות מה.

מלצר מעונב עם כפפות לבנות מזג מספר יינות גדולים, מבצירים שונים וותיקים, שאפילו בחלומות לא זכור לי שטעמתי אי-פעם את כולם יחדיו. ניגבתי את הלחות מהידיים במפיות הלבנות עם סמלו של דום פריניון הרקום עליהן בירוק, והתפללתי שהטעם לא ייגמר לעולם. היו שם כמה דברים נפלאים, ואפילו האנוטק 1992, שיוצר כדי לשמור עליו בספריית היין של היקב לשם לימוד. משהו כמו 350 יורו. לא נורא. אבל יין אחד ומיוחד עשה עלי רושם בל יימחה עד היום הזה.

Moët & Chandon Dom Pérignon Rose 1996 יין כל-כך מאוזן, חזק, ואינטנסיבי, שמצליח לשמור היטב גם על הרעננות שלו. יין מעניין מאוד, שאפשר להבין ממנו את הסגנון של דום פריניון. מצד אחד – מלא כח, ומצד שני – אלגנטי ועגול בפה, לא מדי מרוכז, מאוד ייחודי, שונה מאחרים ומלא חיים. יינות היקב עשירים וקרמיים ומורגשים בהם שני ממדים, בציר ויישון. עם זאת, את היין הזה היה כמעט קשה לטעום ולהבין כל-כך מוקדם. ציינתי לעצמי בטעימה שיהיה מאוד מעניין לטעום אותו בעוד כעשור.

אז כנראה שהיום הוא מדהים אפילו יותר, רק יש בעיה קטנה אחת – אז הוא עלה 250 יורו, ואין לי מושג מה מחירו כיום. אה, וכבר אז הוא נחשב לנדיר וקשה להשגה. אז השנה כנראה אאלץ להסתפק בשמפניה פשוטה הרבה יותר. ואת אלה אפשר למצוא גם במעמקי המקרר האישי שלי. שנה טובה!

הכתבה התפרסמה באתר סנהדרינק